כשאלפרד אדלר פגש את המטאיזם / דינה זלוטניק

חלק א׳ – התהליך האישי שלי
אל מרחב המודעות ושיטת המטאיזם הגעתי דרך הספר ״גן עדן זה כאן״, אליו נחשפתי בפרסום בפייסבוק. מיד הרגשתי שיש כאן משהו אחר, שזה מדבר אלי. כשהתחלתי לקרוא
בו, למרות שלא הבנתי הכל, הרגשתי שאני חייבת ללמוד את השיטה – שאני לא יכולה להרשות לעצמי לא ללמוד את זה. בלי היסוס נרשמתי ל״למשוך בחוטים״ וללימודי ״מרחב
הכח״. נולדתי וגדלתי בקיבוץ דתי, בבית דתי-ציוני, למשפחה נורמטיבית דתית, עם הרבה אהבה. חייתי בבועה. [במידה מסויימת אני עדיין חיה בבועה, זה נותן לי תחושת בטחון, ובגבולות
הבועה שלי אני יכולה ליצור את גן העדן הפרטי שלי]. גדלתי כמו כולם, אחת מהחבר׳ה. לא הייתי חכמה יותר או מיוחדת יותר. תמיד הייתי מוקפת חברים, מקובלת ואהובה. אך לא
תמיד הרגשתי ״שווה״. היו פעמים רבות בהן חשתי שאני ״לא מספיק טובה״, תחושה שהתגברה עם השנים, לאחר שעזבתי את הקיבוץ ויצאתי ללימודים ולשוק העבודה.
תחושה זו ליותה אותי בתחומים נוספים בחיים: בתחום החברתי, בתחום הזוגי ובעיקר בתחום המקצועי. עם השנים, כשכבר למדתי במכון אדלר (בגיל 45 לערך) הבנתי שהייתי
ילדה מרצה ושאני עדיין כזאת והחלטתי שזה כבר לא משרת אותי ואני עושה שינוי. אך בפועל, גיליתי לתדהמתי שהדפוס הזה הולך איתי לכל מקום. מאז עברו הרבה מים בירדן
וחיי השתנו. עשיתי שינוי מתוך החלטה מודעת ועד היום אני עובדת על זה. אז, עוד לא הבנתי את מה שעכשיו אני יודעת – שהריצוי יושב על תחושת חוסר ערך.
חוסר הערך הזה יושב לי עמוק בפנים כרטט מאוד חזק ומנהל אותי בכל צומת אליה אני מגיעה, במיוחד בתחום המקצועי. זה התחיל בגרפיקה והמשיך בהדרכת הורים. למרות
שאני יודעת שאני טובה ושיש לי יכולות גבוהות, עדיין הרטט הזה עוצר אותי ומנהל אותי, עד כדי המנעות מעשייה. הרטט הזה בא לידי ביטוי בתחושות פיזיות של פחד, דופק מואץ,
קיפאון, טשטוש ראייה, עייפות בלתי מוסברת ורצון לשמוט הכל ולברוח. תמיד חשבתי והרגשתי שאני ראויה, אבל לא נתתי מקום לערך העצמי שלי. היה שם יותר
הרס עצמי, או אפילו ערס עצמי עם דיבור פנימי מרעיל והורס, מה שתקע אותי ולא איפשר לי לבוא לידי ביטוי.

כשהתחלתי ללמוד ב״מרחב הכ״ח״ עדיין לא הבנתי עד הסוף מה מנהל אותי. בעיקר נהנתי בקורס הזה ויצאתי ממנו באנרגיות גבוהות. יחד עם זאת, לא תמיד התחברתי לרעיון
הרוחני וליישום שלו במרחב, למרות שמאוד רציתי להתחבר לזה. בסה״כ אני מרגישה שהקורס הזה חיזק אותי ונתן לי בסיס טוב, כוח ואנרגיות להמשיך
לחקור, להתעמק, ללמוד ולהבין את עצמי ואת הדפוסים שמנהלים אותי. במקביל הצטרפתי לחדר כושר לתודעה. גם שם לקח לי כמה חודשים טובים להבין מה
רוצים ממני. לא תמיד התחברתי לזה. כשסיימתי את ״מרחב הכ״ח״ היה לי ברור שאני ממשיכה ל״מנהיגות״. שם נפגשתי עם חלקי הצל. הסכמתי להסתכל עליהם ולהכיר אותם. זה לא היה קל. הסכמתי ליפול
ולהתפרק ואזרתי כוח לקום, לעבור דרך הכאב ולצאת מחוזקת. למדתי שהשוואה, שהייתה אחת הרעות החולות שלי והמחבלת בערך העצמי שלי, אפשר להפוך להשראה.

למדתי לקחת את הביקורת לחדר הבקרה ולא להפגע, לכעוס או להתייאש ולנטוש. הבנתי שאני חייבת לצאת מאיזור הנוחות אל העולם, לבוא לידי ביטוי, לפרסם את עצמי,
לפתוח קבוצת הורים כפי שרציתי ולהפסיק לפחד מהפחד ולהמנע, כפי שעשיתי עד אז. בסוף קורס ״מנהיגות״ ובהשראת ״פרוטוקול שפע״, פתחתי קבוצת הורים לאימהות
בהורות עצמאית, בחסות המועצה. זה היה מלווה בהרבה פחד, אבל אחר-כך הפחד הזה נרגע. ברגע שהתחלתי, הפחד התפוגג והערך העצמי עלה. בסיום 8 המפגשים
המתוכננים הן ביקשו להמשיך, וכך המשכנו עוד 4 מפגשים בפורמט מצומצם יותר אצלי בבית. זה נתן לי בטחון ונבנתה בי תחושת מסוגלות ורצון לפתוח קבוצה נוספת.
לאחר קורס ״מנהיגות״ המשכתי ללא היסוס לקורס ״מטפלים״. הבנתי שזה המקום שאני צריכה להיות בו – אני מטפלת, זו המהות שלי. אני יודעת לעשות את זה ואני טובה בזה.
מהרגע שהתחלנו את הקורס קלטתי שזה לא פשוט עבורי. חשתי שאני לא לגמרי מתחברת. חוויתי משבר בלימודים ובאמונה, שבא לידי ביטוי גם בתחום הכלכלי, דבר
שהעיק עלי מאוד. הייתי בתדר נמוך ובתחושת חוסר ערך וחוסר מסוגלות. כל הפחדים והקולות המנמיכים צפו ועלו. עלו בי ספקות באשר להשפעה של הטיפול ובאשר להמשך
הדרך שלי. ראיתי את חברותי לקורס ״מתקשרות״, סורקות ומתפתחות והרגשתי שאני נותרת מאחור. ההרגשה היתה כאילו אני ״בצריבה״ על ערך עצמי מתחילת הקורס.
עשיתי עבודה חזקה מאוד על חיזוק הערך העצמי ותחושת השייכות – לעצמי קודם כל, לקבוצה ולמרחב המודעות.
היום, בהסתכלות לאחור, אני רואה את ההתפתחות שלי ואת הדרך שעשיתי. את הקורס אני מסיימת בתדר גבוה, בערך עצמי גבוה יותר ובתחושת מסוגלות. ההתנסות
בטיפולים בפרקטיקום חיזקה אותי ונתנה לי תחושת ערך וסיפוק רב. אין לי ספק שעוד אפגוש את חלקי הצל שלי. אין לי ספק שהדפוסים, שצרובים אצלי במוח
ובגוף, יעלו ויצופו. היום אני יודעת לזהות אותם. אני יכולה לדבר עם הפחד. אני מודעת ליכולות שלי ואני יודעת שאני מסוגלת לעזור לאנשים. היום אני פוגשת את הרטטים
הנמוכים ממקום גבוה יותר ומודע יותר, ויודעת להתמיר אותם. אני מודה על המרחב הזה ועל השפע שזכיתי לו.
אני מודה לכל אחת ואחת מהמנחות, שהייתה שם כדי ללמד, לתמוך ולאהוב. אני מודה על חברי וחברותי מהמרחב, על כל השיקופים והאהבה.
תודה. הללויה !

חלק ב׳ – כשאלפרד אדלר פגש את המטאיזם
בחרתי לקחת את הגישה האדלריאנית ולהשוות אותה לתפישת המטאיזם: אדלר מגדיר כמה עקרונות למודל האדם (חסמב״ה):
• חברתי – ״האדם הוא יצור חברתי״ – תחושת השייכות, זיקה חברתית.
• סובייקטיביות – התפיסה שאומרת שכל אחד מאיתנו תופס את המציאות באופן שונה.
• מטרתיות – המטרה להרגיש תחושת שייכות היא שמניעה את האדם מלידתו.
• בחירה – אנחנו בוחרים את דרכנו בכל צעד – ״האדם הוא סך כל הבחירות שלו״
• הוליזם – ״השלם הוא יותר מסכום חלקיו״
האדם הוא יצור חברתי
לפי אדלר: אדם נולד עם תחושת נחיתות מעצם היותו עולל שאינו מסוגל לעשות דבר בעצמו. כשהאדם מרגיש נחיתות, מתעורר בו דחף להתפתח. יש כאלה שתחושת הנחיתות
תדרבן אותם ללמידה, צמיחה והתפתחות, ויש כאלה שיחוו תחושת חוסר מסוגלות ותקיעות. יש כאלה שתחושת הנחיתות תוביל אותם לפיצוי יתר ועל כן ישאפו להיות יותר
מאחרים ויפתחו תחושת עליונות והתנשאות, ויש כאלה שיפתחו פחד מהשוואה מול אחרים ויחוו המנעות מהתמודדות. אדלר אומר, שהשאיפה להתפתחות חיובית תהיה תמיד
ביחס לעצמנו ולא ביחס לאחרים.
מאחר ואנחנו יצורים חברתיים, תמיד נהיה מושפעים מהאנשים שסביבנו ונעזר בהם. אדם לא יכול להתקיים לבד בעולם. אנחנו כחברה, התאגדנו כדי לפצות על הנחיתות שלנו,
ולכן הצורך שלנו להיות שייכים לחברה הוא המניע החזק והעיקרי בחיינו.
כבר כתינוקות אנחנו לומדים, שאנחנו מתפתחים באמצעות עשייה. התינוק מבין שכאשר הוא עושה, כאשר הוא פועל לבד, הוא מוערך, הוא מרגיש בעל ערך וזה נותן לו תחושת
השתייכות. לכן ילדים רוצים לעשות לבד ואוהבים לעזור, ואנו המבוגרים צריכים לאפשר להם זאת על מנת שירגישו שייכים וראויים.
בראי המטאיזם: בספר בראשית, כשאלהים בורא את האדם הוא אומר: ״אעשה לו עזר כנגדו״. אלהים מבין שהאדם לא יכול להשאר לבד בעולם. ״עזר כנגדו״ – בכל מקום, בכל
תחום בחיים נמצא את העזרה עבורנו. ״עזר כנגדו״ מתייחס גם לתחושת השייכות – בזוגיות, במשפחה, בעבודה, בכל תחום.
במטאיזם אנו מבינים שהשייכות קשורה באופן ישיר לתחושת הערך העצמי שלנו. אדם החש שייך עושה כמיטב יכולתו, מעז ותורם לסביבתו. לעומת זאת, אדם אשר אינו חש
שייכות, יהיה עסוק במציאת המקום שלו ויהיה עסוק בעצמו באופן שאינו תואם את סביבתו בהכרח.
שייכות פנימית – היא ההבנה שאנחנו חלק ממארג היקום והבריאה ואנו שייכים מעצם היותנו ומעצם הייחודיות שלנו והמתנה שאנחנו לעולם. שייכות היא קודם כל לעצמנו.
כשאנו מרגישים שלמים עם עצמנו, כשאנו אוהבים את עצמנו ללא תנאים ומקבלים עצמנו כמו שאנחנו ונמצאים באותנטיות שלנו, נוכל להרגיש שייכות גם לחברה שסביבנו.
גישה זו נכונה לדעתי, כשאנחנו מודעים יותר לעצמנו ומוכנים לעשות עבודה תודעתית. ילדים, לעומת זאת, זקוקים לסביבה מוגנת, אוהבת, תומכת, מעודדת ומקבלת, על מנת
לחוש שייכות, שתהיה הבסיס המוצק להמשך חייהם כבוגרים ולתחושת השייכות העצמית שלהם.

סובייקטיביות
אדלר הביא את רעיון ״התפיסה הסובייקטיבית״ לעולם הפסיכולוגיה וחולל מהפכה בתחום הטיפולי. הרעיון אומר, שכל אחד תופס את המציאות ואת מה שקורה לו עפ״י האמונות,
התפיסות והדפוסים שהתקבעו בו. הסובייקטיביות היא מעין פילטר, שדרכו אנו קולטים דברים, לכן כל אחד חווה דברים באופן שונה.
הרעיון של התפיסה הסובייקטיבית מתקשר לעבודה תודעתית. כשנזהה את הסובייקטיביות של עצמנו ונבין איך היא פועלת, נוכל להיות מודעים לפעולותנו ובנוסף
נוכל להכיר בזה שלכל אחד התפיסה הסובייקטיבית שלו ומתוכה הוא פועל. מאחר שכך, כולנו שווי ערך במהות שלנו, מעצם היותנו בני אדם. אין מישהו ששווה יותר או שווה פחות,
רק כי התפיסה שלו והדעות שלו שונות. הגישה הסובייקטיבית מתחילה להתגבש בשלבים מאוד מאוד מוקדמים של החיים, כאשר בסופו של דבר, המחשבות שעולות בעקבות חוויות הילדות שחווינו, מתורגמות לעמדות,
דעות, אמונות ומסקנות כלפי החיים בשלב מאוחר, והן שבונות את ה״הגיון הפרטי״ של כל אחד ואחת מאיתנו.
במטאיזם: אנו מדברים על רטטים שנצרבים בנו בראשית חיינו ועד גיל 6 לערך. אותם רטטים ותובנות שחווינו וחשנו, נצרבים ב״מוח הזוחלים״ (המוח הקדום) והם אלה שינהלו
אותנו ויתקבעו בתודעתנו כדפוסי חשיבה, אמונה והתנהגות. בעזרת חקירה עצמית ועבודה תודעתית עמוקה, נוכל לזהות את אותם דפוסים ולהתמיר אותם.
מטרתיות
אדלר: בניגוד לידידו ומורו – פרויד, שחיפש את הסיבתיות להתנהגותו של האדם וחקר את עברו, טען אדלר, שהתנהגותו של האדם היא מטרתית ולא נסיבתית. הוא אכן מכיר בכך
שיש השפעה לעברו של האדם – משפחת המוצא, נסיבות חייו וכדו׳, אך מה שמניע אותו ומדרבן אותו לפעול ולעשות, זהו הצורך להרגיש שייך וזו מטרת העל. לעיתים הפעולות
שיעשה הילד/האדם, לא תהיינה לטובתו וירחיקו אותו ממטרתו, אך המטרה הסופית היא תחושת השייכות.
במטאיזם אנו חוקרים את עצמנו ואת העבר שלנו, על מנת להבין את הדפוסים, האמונות והפחדים שמנהלים אותנו. אנו רוצים להבין מהם הרטטים שיושבים מתחת לאותם דפוסים
ולהתמיר אותם. אנו שואפים לצמוח ולהתפתח תודעתית ולהרגיש שלמים עם עצמנו. כשנעשה עבודה פנימית ושינוי אצלנו, זה יביא לנו שקט פנימי ושייכות לעצמנו. בנוסף, זה
ישפיע על כל מי שסביבנו ועל מציאות חיינו. נוכל לראות את האדוות של השינוי שבתוכנו, באנשים הקרובים אלינו, החל מבני זוג, ילדינו והורינו וכלה בחברה גלובלית. כל שינוי קטן
שלנו. DNA – משפיע על העולם כולו. הנשמה שלנו רוצה להתפתח, ללמוד ולצמוח, זה בבחירה

אדלר: הנחיתות היא עניין אובייקטיבי, אך הבחירה שלנו מה לעשות עם זה, היא סובייקטיבית. לרוב, הבחירות שלנו הן לא במודע ולעיתים אנו בוחרים לא לבחור ונותנים את רשות הבחירה למישהו אחר.
בכל צומת יש בחירה, שלה אינספור אלטרנטיבות, אבל כל אחד רואה רק חלק מהן. במטאיזם נקרא לזה ״אופק האירועים״.
אם נפנים את רעיון הבחירה, נבין, שהשינוי בידינו ואנחנו יכולים להשפיע על מהלך חיינו. עם זאת, אין לנו בחירה לגמרי חופשית, כי אנחנו חיים בתוך חברה, אבל יש לנו את החופש
לבחור בתוך הגבולות. החופש בתוך הגבולות, מטרתו – לאפשר לנו לממש את הרצונות שלנו, תוך שמירה על האחר. זה לא יהיה תקין אם זה בא על חשבון אחרים.
המטאיזם אומר, שככל שאנחנו שומרים על השדה שלנו, אנחנו מכבדים שדות של אחרים. הוליזם הרעיון ההוליסטי אומר: ״השלם הוא יותר מסכום חלקיו״
אדלר אמר שיש להתייחס לאדם באופן כולל – כאדם בשדה חברתי. אנו לא יכולים לטפל באדם מבלי להבין את הסביבה החברתית שלו ולהתייחס להכל כמכלול אחד.
כאשר אנו מתייחסים גם לשדה המשפחתי/חברתי/תרבותי ממנו האדם בא, גם לתפיסה הסובייקטיבית שלו ויחד עם זאת מבינים את רעיון המטרתיות והבחירה, נוכל לבחון איך
ההתנהגות משרתת את האדם ומהם הרווחים שלו ממנה? במטאיזם אנו מאמינים, שכל אחד מאיתנו הוא נקודה סינגולרית, ייחודית ומיוחדת. אנו מאמינים שנבראנו ״בצלם אלהים״ ומאחר וכך, יש בנו אור ואהבה ואנו יכולים לברוא את
מציאות חיינו. אדלר אמר: ״האדם מצייר את ציור חייו״ – אנחנו אלה שבוחרים איך לחיות את חיינו. המטאיזם לוקח את זה עמוק יותר – בתפישת המטאיזם אנו מבינים שהמציאות שלנו היא
השתקפות של נבכי התודעה של העולם הפנימי שלנו. כל האמונות, התפיסות והדפוסים שלנו, גם אם איננו מודעים להם, משתקפים במציאות חיינו. לכן, אם איננו מרוצים
מהמציאות, נחקור לעומק את אותם דפוסים ואמונות, נבין את הרטטים הצרובים בנו מילדות, נעלה אותם למודעות, על מנת שנוכל לבחור אם אנחנו רוצים לעשות שינוי
ולהתמיר אותם.

הכלים והמודלים בתפישת המטאיזם, מאפשרים לכל אדם לקחת אחריות על חייו וליצור שינוי פנימי בתוכו, שיוביל לשינוי מהותי בחייו.

לסיכום: שיטת המטאיזם מתבססת למעשה על הגישה הפסיכולוגית המודרנית שאלפרד אדלר וקרל גוסטב יונג התוו בראשית המאה הקודמת, ומוסיפה לזה את הפן הרוחני והטיפול
האנרגטי. אנחנו הכל, אנחנו הבוראים את מציאות חיינו ובו זמנית אנחנו לא כלום, אנרגיה, חלקיקי תודעה. אנחנו חלק מ״השדה המאוחד״, ללא השדה – אין לנו קיום. כשאנו מבינים שאנחנו
חלק מ״השדה המאוחד״, אנחנו מבינים שכל האפשרויות פתוחות בפנינו. אם אנחנו חלקיק אחד בתוך השדה, והאחר הוא חלקיק בתוך אותו שדה והוא מהווה
שיקוף שלנו, אז אנחנו שווים, ולא נרצה להרגיש עליונות או נחיתות. כולנו חלקים ייחודיים של שלם אחד גדול, וכל חלק אינו יכול להתקיים בלי השלם.
תודה לבורא עולם שהביאני עד הלום ותודה על כל הידע המופלא הזה.
הללויה!