שיר הגיעה למרחב מודעות אמא יחידנית לתאומים בני 7, אבל בעצמה עוד ילדה מפוחדת. כלואה בתוך חומות משוריינות , פגועה, כאובה, כועסת על העולם הקשה והשיפוטי ומפחדת לצאת החוצה. ליטרלי, מפחדת לבוא במגע עם אנשים. לפתוח את לבה , לבטא ובעיקר לאהוב את עצמה… הרבה רעשים היו לה בראש, קולות שכל הזמן אומרים לה שהיא לא בסדר ולא מספיק טובה. כל הזמן השוואה לאחרים והלקאה עצמית. ילדה שכל כך רוצה להיות חלק – להרגיש שייכת אבל מרגישה חוצנית. שונה. נפרדת. שיר התקשתה לראות את הערך שלה, ולמרות שלמדה כבר מספר שיטות טיפול – לא האמינה בעצמה , ביכולת ובערך שיש לה לתת. אל המרחב הגיעה אחרי שכבר צברה ידע רב בעולם הרוח והטיפול, ועדיין הרגישה תסכול עמוק ופחד מהחיים.
במרחב מודעות, הבינה לראשונה את הדברים שידעה בשכל, גם ברמה התאית, והשילה עוד ועוד מסיכות ומחסומים שתקעו אותה וייצרו סבל בחייה.
שיר הבינה והפנימה לעומק שהכל שיקופים. שאין שום דבר בחוץ, והמציאות היא בעצם הולוגרמה, הדמייה, המשקפת את המתחולל בתוכנו. הידע לא נשאר עוד "כידע", אלא נחרט בכל נימי גופה ונשמתה. שנים קודם היא כבר למדה והבינה שהכל בראש, אבל לא באמת הבינה את הפרקטיקה והעוצמה של הענין. במרחב מודעות, היא למדה לזהות ולזקק את מה שנמצא שם, מתחת לסיפורים, למדה לעבוד ולהתמיר אותם, ובכך לרפא עוד ועוד רבדים בחייה.
ככל ששיר המשיכה לקלף מעצמה מסכות ולשבור תבניות ש"הגדירו" אותה , בהתאמה התפוררו "חומות" דמיוניות שהחזיקו ושלטו בה. מנעו ממנה לחוות את החיים ולחיות במלואה.
התהליך שעברה אפשר לה לפתח מערכת יחסים חומלת ואוהבת עם עצמה, שבאה לידי ביטוי בשלל אספקטים בחייה, החל מהבטחון לצאת החוצה לעולם, ולהתהלך בו, כביתה. מה שכמובן איפשר לתחום המקצועי להתפתח בעוצמה, לייצר שפע כלכלי, והתנהלות בטוחה בעולם.
שיר למדה להיות קשובה לעצמה ולילדה הקטנה שבתוכה. היא החלה להרגיש הרבה יותר נוח עם מי שהיא ונפתחה לסביבה. העולם הפסיק להיות מאיים כמו פעם. היא גילתה את שמחת החיים שבה, וסוף סוף חיה את החיים ולא לידם. הילדים שלה זכו באמא שמחה , מגשימה , רכה ואוהבת את עצמה. ובשנים האחרונות, גם העולם זכה. שיר מלווה אנשים בתהליכי ריפוי ושלום פנימי. היא מטפלת מוסמכת בתפישת המטאיזם ומנחה את קבוצות הדגל "מרחב הכ"ח".
