החיבור בין רוח לחומר חיוני עבורנו בכדי ללמוד ולהתפתח.
שילוב הפרקטיקות הרוחניות שלנו בחיי היומיום מאפשר את הריקוד ההרמוני של הרוח עם החומר. שכן, אם נותיר את המדיטציה (או התפילה, הכתיבה, ההליכה או כל כלי להתבוננות עצמית) סגורה בחדר ומוגבלת למספר דקות בבוקר, תתקשה הרוח להגיע ולנשב תחת כנפי הזוגיות שלנו, הילדים, הגוף, ההגשמה, חשבון הבנק וכל שאר תחומי חיינו.
המרדף הבלתי פוסק אחרי תארים, תעודות וקידומים בעבודתה כ-כלכלנית, התגלה לסנדרה כמרדף אחרי הכרה והוקרה חיצוניים. כלפי חוץ הכול עבד. תארים, קריירה מתגמלת, בית ומשפחה יפה ואוהבת.
אבל בבסיסו של הצורך באישור חיצוני, עמדה תחושת זרות ומוזרות.
כמו בסיפור "הענק וגנו", אף אחד לא הורשה להיכנס לגן – רק כדי שלא יראו כמה שהיא שונה, לא שייכת. ההסתגרות שלה קיבלה ביטוי בהשקעה בלתי סבירה של שעות רבות בעבודה. ככל שהעבודה שאבה אותה יותר ויותר, כך פחתה תשומת הלב שהיא הקדישה לזוגיות שלה, להורות ואף לגוף שלה. כשהתחילו לעלות קשיים בתחומים מהותיים אלה, סנדרה התחילה את מסע ההתעוררות שלה.
באמצעות תהליכי חקירת תודעה היא הבינה שנעילת שערי הגן היתה בבחינת מחסום שלא אפשר לרוח לחדור לחייה. היא כמו כיוונה לנהל את חייה מתוך החומר בלבד, מתוך השכל, הלוגיקה, שליטה והיאחזות, ללא טווח מרחב לרוח לעשות את קסמיה. נדבך מהותי שלא היה לו מקום בחייה.
אט אט היא פתחה את שערי הגן, את שערי ליבה, עד כי יכלה הרוח לכרוך עצמה בחומר ולהפוך את הגן הנעול לגן עדן. בין היתר, פתיחת לבה של סנדרה, הובילה אותה לעיסוק בליווי וסיוע לאנשים נוספים להגיע אל גן העדן שלהם.
אחרי שנתיים של מגורים באתונה, יוון, בהם טיפלה ולימדה באמצעות הזום, סנדרה חזרה לארץ , ומתייצבת בתחושת שליחות וענווה להעביר הלאה את תהליך הדגל "מרחב הכ"ח". והפעם גם פרונטאלית, במושב כפר יחזקאל.
סנדרה בת 47, בזוגיות עם חברה הטובה מאז ימי ביה"ס אי שם לפני 30 שנה, אם ל-2 בנים. מטפלת מוסמכת בשיטת המטאיזם, ומנחת קבוצות מרחב הכ"ח, מתמחה בליווי וצמיחה מתוך אתגרים בזוגיות.
