זה לא נס זו מתודולוגיה – המחקר יצא לדרך!
מאת: לירז סמיש – פסיכותרפיסטית פסיכואנליטית ומטפלת בשיטת המטאיזם
לכל אחד ואחת מאיתנו יש תכלית ייחודית, מתנה מיוחדת או כישרון שרק מחכים להתגלות ולהגיע לעולם. גם לכם. אפילו אם נדמה לכם שאין בכם שום דבר יוצא דופן, ייתכן שפשוט עדיין לא גיליתם את אזור הגאונות שלכם. במהלך השנים פגשתי אינספור אנשים שהאמינו באמת ובתמים שאין להם כישרון מיוחד, שאין להם מתנה להעניק לעולם, שאין בהם שום דבר יוצא דופן. אבל על פי תפיסת המטאיזם, לא קיים אדם ללא נקודה סינגולרית, ללא אותו חלקיק ייחודי שמבדיל אותו מכל אדם אחר. אם עדיין לא גיליתם את הנקודה הזאת, ייתכן שחיפשתם במקום הלא נכון. חיפשתם בחוץ, כשכל הזמן הזה התשובה חיכתה לכם בפנים.
אז מהו אזור הגאונות, איך מזהים אותו ומה מונע מאיתנו לחיות מתוכו?
אזור הגאונות (Zone of Genius) הוא מונח שטבע הפסיכולוג והסופר האמריקאי ד"ר גיי הנדריקס (Gay Hendricks), המתאר את המקום שבו הכישרון הטבעי, הייחודיות וההנאה העמוקה שלנו נפגשים. זהו האזור שבו אנחנו לא רק טובים במה שאנחנו עושים, אלא ממש פורחים. כשאנחנו פועלים מתוך אזור הגאונות שלנו, העשייה אינה מרגישה כמו עבודה. היא מרגישה כמו משחק, כמו השראה, כמו משהו שהיינו מוכנים לעשות שוב ושוב, גם אם איש לא היה מבקש מאיתנו. חשוב להבין: אזור הגאונות אינו קשור בהכרח למנת משכל גבוהה או לציון IQ. לא מדובר ביכולת להיות חכמים יותר מאחרים, אלא ביכולת להביא לעולם ערך ייחודי שאין לו תחליף. הנדריקס מחלק את הפעולות שאנחנו עושים בחיינו לארבעה אזורים שונים. ההיכרות איתם יכולה לעזור לנו להבין היכן אנחנו נמצאים כיום והיכן מסתתר הפוטנציאל הגבוה שלנו.
זהו האזור שבו נמצאות הפעולות שאנחנו פשוט לא טובים בהן. דברים שאנחנו מתקשים לבצע, גם כשאנחנו משקיעים זמן ומאמץ. אני, למשל, לא יודעת לצייר. לא משנה כמה ינסו ללמד אותי, ציור הוא פשוט לא אחת היכולות הטבעיות שלי. וזה בסדר גמור. לא נועדנו להצטיין בכל דבר.
כאן נמצאות פעולות שאנחנו יודעים לעשות בצורה סבירה, לעיתים אפילו טובה, בעיקר משום שתרגלנו אותן מספיק פעמים. למשל, אני יודעת לבשל. אני יכולה להכין ארוחה טובה, אבל לא תמצאו אותי מתרגשת מהחלפת מתכונים או מבלה שעות בניסויים קולינריים. לעומת זאת, יש לי בני משפחה שבישול עבורם הוא עולם ומלואו, יצירה של ממש. ההבדל הוא לאו דווקא ברמת הביצוע, אלא בחוויה הפנימית שמתלווה לעשייה.
כאן כבר מתחיל להיות מעניין. אזור המצוינות כולל פעולות שאנחנו עושים מצוין, לעיתים בקלות יוצאת דופן, ואפילו מקבלים עליהן הכרה, הערכה ותגמול כספי. אני, למשל, יודעת ליזום עסקאות נדל"ן, לזהות הזדמנויות ולראות פוטנציאל במקומות שאחרים לא תמיד מבחינים בו. במשך שנים הייתי מצוינת בזה, וגם התפרנסתי מכך היטב. אבל האם זה היה אזור הגאונות שלי? ממש לא. וזו בדיוק הנקודה המבלבלת: לפעמים אנחנו כל כך טובים במה שאנחנו עושים, עד שאנחנו מניחים שהגענו לייעוד שלנו. אלא שמצוינות וגאונות הן לא אותו הדבר.
זהו האזור שבו נמצא הניצוץ. אותו ספארק פנימי שמדליק אותנו מבפנים. כשאנחנו פועלים מתוך אזור הגאונות, הזמן פשוט נעלם. אנחנו שקועים בעשייה, נהנים ממנה כל כך, עד שכל דבר אחר עשוי להרגיש כמו הפרעה. אני מכירה את התחושה הזאת היטב. מאז שהתחלתי לעסוק בתכנים המטאפיזיים, לחקור את התודעה, לתמלל ולהעביר את הידע שאני חיה ונושמת, אני מרגישה שהגעתי הביתה. אני יכולה לשבת שעות על הספה, שקועה לחלוטין בעשייה, ולא להרגיש שעבדתי אפילו לרגע. זהו אזור הגאונות שלי. המקום שבו אני מרגישה הכי אני.
אחת התובנות החשובות של הנדריקס היא שאפשר להיות מצליחים מאוד ועדיין לא לחיות מתוך אזור הגאונות. באזור המצוינות אנחנו מבצעים פעולות ברמה גבוהה. אנחנו יכולים להרוויח יפה, לזכות בהערכה ואפילו ליהנות מההצלחות שלנו. אבל לפעמים, עמוק בפנים, משהו עדיין חסר. באזור הגאונות, לעומת זאת, מצטרף לעשייה רכיב נוסף: תחושה עמוקה של חיבור, חיות ומשמעות. המצוינות מתארת את מה שאנחנו יודעים לעשות היטב. אזור הגאונות מתאר את המקום שבו היכולת הייחודית שלנו מקבלת ביטוי מלא. על פי תפיסת המטאיזם, ההבדל הזה קשור גם ליכולת לזהות את הנקודה הסינגולרית שלנו -הייחודיות שאין לאף אחד אחר.
לא תמיד קל לזהות את אזור הגאונות. לפעמים הוא נמצא כל כך קרוב אלינו, עד שאנחנו בכלל לא חושבים שיש בו משהו מיוחד. ובכל זאת, יש כמה סימנים שיכולים לעזור. הזמן נעלם: אתם מתחילים לעשות משהו שאתם אוהבים, מרימים את הראש ומגלים שעברו שעות בלי שהרגשתם. העשייה ממלאת אתכם: במקום להרגיש מרוקנים, אתם מרגישים שהעיסוק עצמו מעניק לכם אנרגיה, התלהבות ורצון להמשיך. הדברים באים לכם בטבעיות: פעולה שאחרים מתקשים לבצע עשויה להרגיש לכם פשוטה ומובנת מאליה. אתם לא זקוקים כל הזמן לאישור מבחוץ: ההנאה והסיפוק מגיעים מעצם העשייה, ולא רק מהמחמאות או מהתוצאה. יש תחושה של משמעות: אתם מזהים שהמתנה שלכם יכולה לשרת גם אנשים אחרים ולהביא ערך לעולם. כמובן, גם באזור הגאונות יכולים להיות אתגרים, מאמצים ורגעים של תסכול. ההבדל טמון בחיבור הפנימי לעשייה ובתחושת החיות שמתלווה אליה.
אם לכולנו יש אזור גאונות, מדוע לא כולם חיים מתוכו? יש לכך כמה סיבות משמעותיות.
רבים מאיתנו עסוקים כל כך במרוץ החיים, בפרנסה, בתשלומים ובהתחייבויות, עד שכמעט לא נותר לנו מרחב לשאול מה אנחנו באמת אוהבים לעשות. אנחנו מוצאים עבודה שאנחנו יודעים לבצע, מסתגלים לדרישות המציאות וממשיכים הלאה. לעיתים אנחנו נשארים במשך שנים באזור המיומנות, רק משום שהוא מאפשר לנו לסיים את החודש. אבל דווקא החיבור לעשייה שאנחנו אוהבים עשוי לפתוח בפנינו אפשרויות חדשות של הגשמה.
ד"ר גיי הנדריקס מתאר את מה שמכונה "מלכודת המצוינות". זהו מצב שבו אנחנו מצליחים בתחום מסוים, מקבלים הכרה ותגמול, ולכן מתקשים אפילו לדמיין אפשרות אחרת. לכאורה הכול מצוין. אנחנו טובים במה שאנחנו עושים, הסביבה מעריכה אותנו ואולי גם מצבנו הכלכלי נהדר. ובכל זאת, משהו חסר. המלכודת הזאת מתעתעת משום שאין בה בהכרח כישלון או משבר. לפעמים דווקא ההצלחה היא זו שמשאירה אותנו במקום שאינו מבטא את מלוא הפוטנציאל שלנו. כדי להשתחרר ממנה, עלינו להסכים לבחון מחדש את הבחירות שלנו ולהתחבר למהות הפנימית שלנו.
יש סיבה נוספת, עמוקה לא פחות, שמרחיקה אותנו מאזור הגאונות: הפחד להצליח ולזרוח. כן, לפעמים אנחנו מפחדים מההצלחה שלנו הרבה יותר מכפי שאנחנו מפחדים מכישלון. לאורך החיים למדנו שאם נבלוט יותר מדי, אולי נעורר קנאה. שאם נצליח, אולי נאיים על אחרים. שאם נזרח במלוא עוצמתנו, אולי נפסיק להיות שייכים ואהובים. האמונות הללו עשויות להיטמע בתודעה ולהשפיע על הבחירות שלנו גם בלי שנהיה מודעים לכך. כך אנחנו עלולים להקטין את עצמנו, להסתיר את הכישרונות שלנו ולהימנע מהזדמנויות שיאפשרו לנו להתפתח. כאן נכנסת לתמונה העבודה הפנימית של שיטת המטאיזם, המאפשרת לנו להתבונן בדפוסים ובאמונות המנהלים אותנו. באמצעות מודל יהלום אפשר לחקור את הפערים הלא מודעים שמונעים מאיתנו להעז, להצליח ולתת ביטוי לייחודיות שלנו.
בתפיסת המטאיזם, אחת מאבני היסוד של עבודת המודעות היא ההיכרות העמוקה עם עצמנו. "דע את עצמך" אינו רק רעיון פילוסופי יפה, אלא הזמנה מעשית ללמוד את מבנה האישיות שלנו, להבין את החוזקות שלנו ולמנף גם את התכונות שנדמות לנו כחולשות. לכל אחד מאיתנו יש נקודה סינגולרית, תמצית ייחודית של יכולות, נטיות, כישרונות ומתנות. לפעמים דווקא התכונות שאנחנו מנסים להסתיר הן חלק מהכוח שלנו. אדם שמדבר בלי סוף עשוי לגלות שהיכולת שלו לתקשר ולהביע רעיונות היא מתנה גדולה. אדם שאינו מסוגל לשבת רגע במקום עשוי לגלות שיש בו יזמות, יצירתיות ותשוקה לתנועה. השאלה אינה איך להפוך למישהו אחר, אלא איך לזהות את הייחודיות שכבר קיימת בנו ולתת לה ביטוי. וככל שנכיר את עצמנו לעומק, נוכל לחיות מתוך בחירה מודעת יותר, במקום להמשיך לפעול מתוך דפוסים ישנים.
דמיינו לרגע שהאנושות היא פאזל ענק. כל אחד ואחת מאיתנו הם חלק קטן, מדויק וייחודי בתמונה הגדולה. אין שני חלקים זהים, ואין חלק אחד שיכול להחליף את האחר באופן מושלם. כך גם אנחנו. לכל אחד יש משהו שרק הוא יכול להביא לעולם בדרך הייחודית לו. כשאנחנו מסתירים את הכישרונות שלנו או מוותרים על המתנות שלנו, העולם מפסיד משהו שרק אנחנו יכולים להעניק לו. אבל כשאנחנו מסכימים לזרוח, אנחנו לא לוקחים אור מאף אחד אחר. להפך, אנחנו מוסיפים אור. וכאן מתחבר אזור הגאונות לנושא של ייעוד והגשמה עצמית. הגשמה אינה בהכרח תפקיד מרשים, תואר נוצץ או הצלחה כלכלית יוצאת דופן. לפעמים היא פשוט היכולת לעשות את הדבר שאנחנו הכי אוהבים, בדרך שמבטאת את המהות שלנו ותורמת גם לאחרים. ככל שאנחנו פועלים מתוך אזור הגאונות, אנחנו יכולים לחוות יותר משמעות, סיפוק והתלהבות. זו אחת הדרכים שלנו להתחבר לשליחות האישית שלנו בעולם.
הצעד הראשון הוא להכיר בכך שיש לנו אזור כזה, גם אם עדיין איננו יודעים להגדיר אותו. משם מתחילה ההתבוננות הפנימית. אפשר לבחון באילו פעולות אנחנו מרגישים מלאי חיים, מתי אנחנו מאבדים תחושת זמן, ואילו כישרונות שלנו נראים לנו כל כך טבעיים עד שאנחנו לא מייחסים להם חשיבות. במקביל, חשוב לזהות את המקומות שבהם אנחנו מקטינים את עצמנו או נמנעים מהגשמה מתוך פחד. לא תמיד צריך לעזוב הכול או לבצע שינוי דרמטי בבת אחת. לפעמים מספיק להתחיל לפנות מקום לעשייה שאנחנו אוהבים ולהרחיב בהדרגה את הנוכחות שלה בחיינו. וכאשר מתגלים חסמים או פחדים, אפשר להיעזר במודל התמרה כדי להגדיר את המצב הקיים, את המציאות הרצויה ולחקור את הפער ביניהם. כי בסופו של דבר, אזור הגאונות שלנו אינו מקום שצריך להגיע אליו. הוא חלק ממי שאנחנו. אנחנו רק צריכים להסכים לגלות אותו.
אזור הגאונות אינו פריבילגיה השמורה ליחידי סגולה. לפי תפיסת המטאיזם, לכל אחד ואחת מאיתנו יש נקודה ייחודית, מתנה שאין לאף אדם אחר בדיוק באותה צורה. החיים אינם מבקשים מאיתנו להפוך למישהו אחר. הם מזמינים אותנו להכיר את עצמנו, להסכים להיות מי שאנחנו ולתת למתנות שלנו לצאת לאור. ככל שנעז לחיות מתוך אזור הגאונות, כך נוכל לפעול מתוך חיבור עמוק יותר לעצמנו ולשליחות שלנו. כי לא באנו לעולם כדי להיות העתקים של אחרים. באנו להיות המקור.
הללויה!
אזור הגאונות קשור ליכולות ולנטיות הייחודיות שלנו, אבל הדרך שבה אנחנו מבטאים אותו בהחלט יכולה להשתנות. למשל, אדם שהגאונות שלו היא היכולת לזהות פוטנציאל יכול להביא אותה לידי ביטוי ביזמות עסקית, בחינוך או בפיתוח אנשים. המתנה הבסיסית יכולה להישאר דומה, בעוד שצורת המימוש שלה משתנה בהתאם להתפתחות האישית ולשלב החיים.
ממש לא. אזור הגאונות יכול להתבטא גם בהורות, ביצירה, בקהילה או בתחביב שאנחנו אוהבים. לא כל כישרון צריך להפוך לעסק. עם זאת, כשאנחנו בוחרים להפוך אותו לעיסוק מקצועי, כדאי לבחון גם למי הוא מעניק ערך, כיצד ניתן להתפרנס ממנו ואיך אפשר לבנות סביבו מסגרת יציבה.
לא חייבים לעשות שינוי קיצוני. אפשר להתחיל בהקדשת זמן קבוע לפיתוח אזור הגאונות לצד העבודה הקיימת. אפשר גם לבדוק כיצד להכניס יותר מהיכולות הייחודיות שלנו לתפקיד הנוכחי. כך נוצרת הזדמנות לבחון את הכיוון החדש באופן הדרגתי, בלי לוותר על הביטחון הכלכלי.
ייתכן שנזהה כמה פעולות שמעניקות לנו תחושת חיות והנאה יוצאת דופן. במקרה כזה כדאי לבחון מהו המכנה המשותף ביניהן. לפעמים נגלה שמתחת לכישרונות שונים נמצאת יכולת עמוקה אחת, למשל לחבר בין אנשים, לפשט רעיונות מורכבים או ליצור משהו חדש. היכולת הזאת יכולה להתבטא בכמה תחומים, ולא בהכרח בפעילות אחת בלבד.
מאת: לירז סמיש – פסיכותרפיסטית פסיכואנליטית ומטפלת בשיטת המטאיזם
מחקרים מראים שיותר ממחצית הנשים מחזיקות בפנטזיות הקשורות בהתמסרות, הכוללות קשירות, הצלפות ואף אונס. בתקופה בה הטרדה מינית הפכה לנחלת
הפחד מחרטט אותנו, הוא יודע להגיד לנו את הדברים הכי הגיוניים, להתלבש על הנקודות הכי רגישות שלנו, לתקוף בדיוק ברגע
"צריך אומץ כדי ללכת את הדרך ולתת אמון בנאמנות. לעבור דרך המעורפל והמסתורי עד ההגעה למהות" טאו רוב החרדות שלנו טמונות
תודה על פנייתך, אחד מנציגנו יחזור אליך בהקדם.
שלך באהבת אמת,
פריידי ואלימור