משחקי תפקידים
הרשו לי לשאול, איזה תפקידים אתם מחלקים לאחרים? עפ"י שיטת המטא פסיכולוגיה …. כל דבר במציאות שלנו אינו אלא השתקפות
אפשר לצבור ידע רב על תודעה ועדיין לחיות את רוב היום על אוטומט.
לדעת להסביר מהי אמונה מגבילה, להכיר שמות של דפוסים ולהקשיב שעות על גבי שעות פודקאסטים פותחי תודעה, אך ברגע האמת להגיב בדיוק כפי שהגבנו תמיד. הידע עשוי להיות מרתק, אבל פיתוח התודעה מתחיל במקום אחר: ביכולת לזהות את מה שמתרחש בתוכנו ברגע האמת, תוך כדי סיטואציה לא נעימה, כשהערה אחת משנה את מצב רוחנו, כשאנחנו מפרשים שתיקה כדחייה או כשביקורת מאיימת על הערך העצמי שלנו. ברגעים כאלה התודעה אינה רק נושא ללימוד. היא המרחב בו אנחנו נדרשים לתרגל ולפעול.
מטא-קוגניציה, Metacognition, הוא מושג מוכר בפסיכולוגיה הקוגניטיבית, המתאר ״חשיבה על חשיבה״.
היכולת להפנות את תשומת הלב לא רק לדבר עליו אנחנו חושבים, אלא ממש להתבונן באופן בו אנחנו חושבים. הפסיכולוג ג׳ון פלאוול, עסק ביכולת של בני אדם להיות מודעים לתהליכי החשיבה והלמידה של עצמם. במקום "להיגנב" אל תוך המחשבה, המטא-קוגניציה מאפשרת לנו להתבונן בה מהצד, מלמעלה, ולבדוק כיצד היא משפיעה עלינו.
נניח שקיבלנו הודעה קצרה מאדם קרוב ומיד עלתה המחשבה שהוא כועס עלינו. בתוך רגע יכולים להופיע עלבון, חרדה או רצון להתרחק. כל עוד המחשבה נחווית כעובדה, התגובה שלנו תיבנה מתוכה. אבל כאשר אנחנו מסוגלים לעצור ולהתבונן בה, נפתח מרווח חדש, חלון הזדמנויות לתגובות ובחירות אחרות.
אין פירוש הדבר שהמחשבה שגויה בהכרח. ייתכן שהאדם אכן כועס. ההבדל הוא שאנחנו כבר לא מתייחסים לפרשנות הראשונה כאל האמת האפשרית היחידה. עצם ההבחנה בין האירוע לבין מה שחשבנו על האירוע מאפשרת לבחון את התגובה ולבחור כיצד לפעול.
המילה ״מטא״ מקורה ביוונית ומשמעותה: מעבר. במטא-קוגניציה החשיבה מופנית אל מעבר למחשבה עצמה, אל תהליכי החשיבה. המטאיזם מרחיב את ההתבוננות אל מעבר למציאות הנראית לעיננו, ומתחקה אחר הדפוסים, האמונות והמנגנונים שמייצרים אותה מלכתחילה.
המטא-קוגניציה מגיע כאמור מהפסיכולוגיה הקוגניטיבית ומדעי הלמידה, ואילו המטאיזם הוא פילוסופיית חיים מעשית ומתודולוגיה לעבודה עם התודעה. נקודת המפגש נמצאת בעצם היכולת לעצור ולהתבונן בתהליך שמתרחש "מעבר", מאחורי המחשבה והמציאות שהיא מחוללת.
ההיכרות עם שיטת המטאיזם מאפשרת להעמיק במבט זה באמצעות התבוננות, חקירה ותרגול מעשי. המטרה אינה להחליף כל מחשבה קשה במחשבה חיובית, אלא להבין מה מפעיל אותנו, וליצור מרחב שבו יכולה להופיע בחירה נוספת.
אחת הנטיות האנושיות המוכרות היא להזדהות עם המחשבות שלנו. אם עולה המחשבה ״אני לא מספיק טובה״, אנחנו עלולים לחוות אותה כתיאור מוחלט של מי שאנחנו. אם עולה המחשבה שמישהו מזלזל בנו, אנחנו עשויים להגיב בכעס, בהתגוננות או בהתרחקות עוד לפני שבדקנו מה נאמר ומה פירשנו.
במצבים כאלה אנחנו לא רק חושבים מחשבה, אלא חיים מתוכה. היא משפיעה על התחושה בגוף, על טון הדיבור, על הדברים שנעז לומר ועל האפשרויות שנצליח לראות.
פיתוח התודעה מאפשר ליצור מרווח בין המחשבה לבין מי שחושב אותה. בתוך המרווח הזה אפשר לעצור, להתבונן ולשאול אם קיימת דרך נוספת לראות את המצב. אין פירוש הדבר שמפסיקים לפחד, לכעוס או להיפגע. המשמעות היא שהרגש והמחשבה אינם מקבלים לבדם את הסמכות להכתיב את התגובה.
כאשר המחשבה נתפסת כאפשרות ולא כפסק דין, נפתח חלון נוסף. לפעמים נבחר לפעול בדיוק כפי שהתכוונו בתחילה, אבל הפעם הפעולה תגיע מתוך בדיקה ולא מתוך אוטומט. עצם קיומה של האפשרות הזאת הוא חלק מפיתוח התודעה.
יש הבדל בין רגע שבו הבנו משהו על עצמנו לבין היכולת לפעול אחרת בעקבות אותה הבנה. מודעות יכולה להופיע כהבזק: פתאום אנחנו מזהים שאנחנו שוב מחפשים אישור, נמנעים משיחה חשובה או מגיבים מתוך פחד מוכר. מה שהיה שקוף עבורנו הופך לגלוי.
זהו רגע משמעותי, אבל הוא אינו סוף התהליך. פיתוח מתחיל כאשר אנחנו חוזרים אל הזיהוי, חוקרים אותו ומתרגלים אפשרות נוספת. במקום להסתפק במשפט ״עכשיו הבנתי״, אנחנו בודקים כיצד ההבנה פוגשת את הבחירה הבאה.
האם הצלחנו לזהות את המנגנון מעט מוקדם יותר? האם שאלנו שאלה שלא שאלנו בעבר? האם נשארנו נוכחים במקום שבו נהגנו להיעלם? האם הצלחנו להשהות תגובה אוטומטית, אפילו לכמה רגעים?
כאן מתבטא גם ההיבט המטא-קוגניטיבי. אנחנו לא מסתפקים בתוכן המחשבה, אלא בוחנים את האופן שבו היא נוצרה, את הכוח שאנחנו מעניקים לה ואת הדרך שבה היא מנהלת את הפעולה. ההתבוננות הופכת מתובנה חד-פעמית לתהליך מתמשך של התפתחות.
אחד הרעיונות המרכזיים במטאיזם הוא שהמציאות שאנחנו פוגשים יכולה לשמש כברומטר למתרחש בתוכנו. אם אותה תחושה חוזרת במערכות יחסים שונות, אם אנחנו מוצאים את עצמנו שוב באותה תגובה או אם תחום מסוים בחיים ממשיך להפעיל בנו חוויה מוכרת, אפשר להתייחס לחזרתיות כהזמנה לחקירה.
לפי התפיסה המטאיסטית, אדם שמרגיש פעם אחר פעם שלא מעריכים אותו יכול לבדוק לא רק את התנהגותם של האחרים, אלא גם את האופן שבו הוא מעריך את עצמו, את הציפייה שאיתה הוא נכנס למפגש ואת הפרשנות שמתעוררת בו. החקירה אינה מבטלת את האירוע החיצוני ואינה קובעת שהכול התרחש בדמיון. היא בוחנת את נקודת המפגש בין מה שקרה לבין המנגנון הפנימי שפגש אותו.
היכולת לצאת מהמטריקס מתחילה בזיהוי הפער שבין מה שאנחנו רואים לבין המשמעות שהתודעה מעניקה למה שאנחנו רואים. כאשר אנחנו מצליחים להחזיק במקביל גם את האירוע וגם את הפרשנות, אנחנו מקבלים גישה אל ״חדר העריכה״: המקום שבו אפשר לבחון את הסיפור, את מערכת ההפעלה ואת האפשרויות שעדיין לא נראו.
הברומטר אינו שופט אותנו ואינו מוכיח שנכשלנו. הוא מצביע על מה שנוכח כרגע ומאפשר לשאול מה אנחנו משחזרים, איזו אמונה פועלת ואיזה חלק בתוכנו ממשיך לבחור במוכר.
פיתוח התודעה מזמין אותנו לקחת אחריות על הדרך שבה אנחנו פוגשים את המציאות, אך חשוב שלא לבלבל בין אחריות לבין אשמה.
אשמה אומרת: משהו בי לא בסדר, אני גרמתי לכל זה ואין לי דרך לשנות. היא מצמצמת את המבט, מחלישה את תחושת המסוגלות ומשאירה אותנו עסוקים בשיפוט.
אחריות שואלת שאלות אחרות:
האחריות אינה מחייבת אותנו לטעון שבחרנו בכל אירוע שהתרחש או שאנחנו שולטים באנשים אחרים ובנסיבות חייהם. היא מתמקדת במקום שבו יש לנו אפשרות להתבונן, ללמוד ולבחור כיצד להמשיך.
בעוד אשמה יוצרת תקיעות, אחריות יכולה להחזיר תנועה. במקום לקבוע מי אשם, אנחנו בודקים מה ניתן לזהות ומה אפשר לשנות בנקודת המפגש שלנו עם המציאות. המעבר הזה קובע אם ההתבוננות תהפוך לעוד כלי לביקורת עצמית או למרחב שמאפשר התפתחות.
פיתוח התודעה הוא מושג רחב, אבל אפשר לזהות בתוכו ארבע יכולות מעשיות. אין צורך לתרגל אותן לפי סדר קבוע. הן משתלבות זו בזו ומופיעות בתוך אירועים יום-יומיים.
המחשבה הראשונה שעולה מרגישה לעיתים כמו תיאור מדויק של המציאות. התרגול מתחיל בזיהוי שלה בזמן אמת וביכולת לומר: זו מחשבה שעולה בי כעת. היא עשויה להיות נכונה, חלקית או שגויה, אבל לפני שאפעל מתוכה אוכל לבדוק אותה.
סיפורים שונים עשויים לעורר בתוכנו את אותה חוויה. דחייה, חוסר ערך, בדידות, הישרדות או פחד להיראות יכולים לחזור גם כשהאנשים והנסיבות משתנים. זיהוי החזרתיות מאפשר לעבור מהאירוע הנקודתי אל התבנית שמאחוריו.
במקום ללכת שבי אחרי הטריגר בלבד, אפשר לשאול מה מוכר כל כך בתחושה שהתעוררה והיכן פגשנו אותה בעבר. השאלה אינה מי התחיל, אלא מה ממשיך להשתחזר.
תגובה אוטומטית מרגישה לעיתים דחופה והכרחית. חייבים לענות מיד, להתרחק, להסביר, להתנצל או להסכים. בחירה מודעת אינה חייבת להיות הפעולה ההפוכה. לפעמים היא מתבטאת בהמתנה, בשאלה נוספת או בהסכמה לבדוק מה אנחנו באמת רוצים לפני שמגיבים.
לא תמיד נבחר לפעול אחרת, אבל עצם קיומה של אפשרות נוספת מרחיב את טווח התנועה. זהו חלק מהיכולת ליצור ולתרגל מיינדסט חדש.
פיתוח התודעה אינו נמדד רק במספר התובנות שצברנו. הוא מתבטא גם באופן שבו אנחנו פועלים, ביחסים שאנחנו יוצרים וביכולת שלנו להגיב אחרת ברגעים שבעבר נוהלו לחלוטין בידי הדפוס.
אפשר לבדוק אם הזמן בין האירוע לזיהוי התקצר, אם הצלחנו לנהל שיחה אחרת, אם שמרנו על עצמנו בלי להיסגר ואם נוספה אפשרות לצד התגובה המוכרת. התוצאה אינה חייבת להיות מהפכה. לפעמים שינוי קטן בתגובה מעיד על תנועה פנימית משמעותית.
היכולת להתבונן בתהליכי החשיבה שלנו רלוונטית כמעט לכל תחום. בעבודה היא יכולה להופיע כשאנחנו בודקים מדוע ביקורת אחת מוחקת בעינינו הצלחות רבות. בזוגיות היא מתבטאת ביכולת להבחין בין מה שנאמר לבין מה שפחדנו לשמוע. בהורות היא עשויה להתחיל בזיהוי הרגע שבו תגובת הילד מפעילה בתוכנו סיפור ישן.
מול כסף, ההתבוננות יכולה לחשוף את המשמעויות שאנחנו קושרים לבקשה, לקבלה, להצלחה או לחוסר ודאות. מול הגוף והבריאות, היא מאפשרת לבחון את היחס שלנו לעצמנו ואת הדרך שבה אנחנו פוגשים את המצב. עבודה תודעתית אינה תחליף לטיפול רפואי, פסיכולוגי או פסיכיאטרי, ואינה מבטיחה תוצאה רפואית.
גם התפתחות רוחנית מקבלת משמעות מעשית כשהיא פוגשת את השגרה. לא רק ברגעים של שקט, במדיטציה או בזמן קריאה, אלא בשיחה הטעונה, בהחלטה הכלכלית וברגע שבו המציאות נוגעת במקום המוכר. החיבור לחיים מונע מהתודעה להפוך לאוסף רעיונות שאפשר לדבר עליהם יפה, אך לא ליישם.
השאלה אינה רק מה הבנו בשיעור או בתרגול. השאלה היא מה קורה בפעם הבאה שהמציאות לוחצת על אותו כפתור. שם מתברר אם נוצרה בתוכנו עוד אפשרות לצד האוטומט.
אין מדד יחיד שמכריע שהתהליך הצליח. גם מי שמתרגלים לאורך זמן יכולים להיפגע, להתבלבל או לחזור לתגובה מוכרת. התפתחות התודעה אינה מוחקת את החוויה האנושית ואינה הופכת אותנו לחסינים מפני פחד, כעס או כאב.
השינוי עשוי להופיע בפרטים. הזמן בין האירוע לזיהוי מתקצר. הפרשנות נתפסת כאפשרות ולא כעובדה. מופיע פחות צורך להגיב מיד מתוך הדחף הראשון. אנחנו מצליחים להישאר בשיחה עוד רגע, לשאול שאלה או להודות שאיננו יודעים.
לעיתים נבחין שאנחנו שואלים שאלות מדויקות יותר. במקום ״למה זה תמיד קורה לי?״ נשאל ״מה מופעל בי עכשיו?״ במקום לקבוע שהאדם שמולנו דוחה אותנו, נבדוק מה נאמר ומה השלמנו לבד. במקום לחפש תשובה אחת שתפתור הכול, נבחן את הבחירה האפשרית בתוך האירוע הנוכחי.
לפי המטאיזם, המציאות היא ברומטר מרכזי לתהליך. השינוי הפנימי מבקש לקבל ביטוי גם בדרך שבה אנחנו חיים, ביחסים שאנחנו מנהלים, ביכולת לחוות שמחה, במסוגלות שלנו לקבל ובמידת החופש שבה אנחנו בוחרים. העבודה נמשכת כל החיים, אבל יש תמורה להתמרה: התנועה בתוכנו מתחילה להופיע גם באופן שבו אנחנו פוגשים את העולם.
כדי להתחיל לפתח את היכולת המטא-קוגניטיבית, אפשר להקדיש מספר דקות בסוף היום ולהתבונן על אירוע אחד שעורר בכם תגובה משמעותית במהלך היום .שאלו את עצמכם 3 שאלות קצרות וממוקדות:
אין צורך להגיע מיד לתשובה עמוקה או לפתרון חיצוני. עצם ההתבוננות היא כבר תרגול מטא קוגנטיבי.
אנחנו רגילים להפנות את המבט החוצה, אל האנשים, האירועים, ההצלחות, הקשיים והנסיבות. השינוי מתחיל כאשר אנחנו מפנים חלק מהמבט גם פנימה וחוקרים את הדרך שבה אנחנו רואים את העולם.
פיתוח התודעה אינו ניסיון לשלוט בכל מחשבה או להגיע למצב שבו דבר אינו מערער אותנו. הוא תהליך שבו אנחנו נעשים מודעים יותר למערכת ההפעלה הפנימית שלנו, מזהים כיצד היא משפיעה על החוויה ומתרגלים בחירה בתוך המקומות שבהם פעלנו בעבר באופן אוטומטי.
במרחב מודעות אפשר להעמיק בתרגול דרך קורסים וסדנאות לפיתוח התודעה, המשלבים התבוננות, חקירה ומודלים מעשיים. המטרה אינה לצבור עוד הסברים על החיים, אלא להפוך את היכולת להתבונן לדרך חיים.
מטא-קוגניציה היא מושג מוכר בפסיכולוגיה הקוגניטיבית ובמדעי הלמידה, המתייחס למודעות לתהליכי החשיבה וליכולת לבחון ולווסת אותם. המטאיזם הוא פילוסופיית חיים מעשית ומתודולוגיה לעבודה עם התודעה. קיימת ביניהם נקודת מפגש בהתבוננות בתהליכים שמתרחשים מאחורי המחשבה, אך אין מדובר בשני שמות לאותו הדבר.
לא. אין צורך ברקע רוחני או בהיכרות מוקדמת עם מושגים תודעתיים. אפשר להתחיל מסקרנות, משאלה שמעסיקה אותנו או מתחום בחיים שבו אנחנו מזהים חזרתיות. העבודה מתחילה בהתבוננות במה שמתרחש ובנכונות לבדוק את האופן שבו אנחנו פוגשים אותו.
מדיטציה יכולה לשמש כלי להתבוננות ולתרגול, אך פיתוח התודעה אינו מוגבל אליה. אפשר לתרגל בתוך שיחה, החלטה, קונפליקט או רגע של ביקורת עצמית. המרחב החשוב הוא המקום שבו אנחנו מזהים מה פועל בתוכנו ובודקים אם קיימת בחירה נוספת.
פיתוח התודעה אינו מבטל את חוסר הוודאות ואינו מבטיח שנדע מראש מה יקרה. הוא יכול לעזור לנו להבחין בין מה שידוע כרגע לבין התרחישים שהתודעה מייצרת, לזהות את התגובה האוטומטית ולבדוק איזו בחירה זמינה לנו בתוך המצב הקיים.
הרשו לי לשאול, איזה תפקידים אתם מחלקים לאחרים? עפ"י שיטת המטא פסיכולוגיה …. כל דבר במציאות שלנו אינו אלא השתקפות
מי מאתנו לא מכיר את הרגעים האלה, לפני השינה, בהם אנחנו ממלמלים מילים נטולות הגיון, באותה תחושת נים לא נים,
מהם מגבירי שמחה? וכיצד ניתן לתכנת את תת המודע לחוויית אושר פנימי? קבלו במתנה עוד מדיטציה להעלאת הורמון האושר –
תת המודע שלנו כל כך מורכב, שברמה הכי עמוקה שלו אפשר למצוא רק רטטים.רטטים הם ההולכות החשמליות המיוצרות במוח. רטטים
תודה על פנייתך, אחד מנציגנו יחזור אליך בהקדם.
שלך באהבת אמת,
פריידי ואלימור