מכירים את זה שלרגע נדמה שאתם בבטחון עצמי, מדברים בחופשיות, מקבלים החלטות ויודעים מה יש לכם להציע. ואז מגיעה הערה אחת, מילה אחת שלא במקום, ומשהו בכם נסגר ומתכווץ. הקול נחלש, הספק משתלט ואתם שוב מרגישים קטנים ומחפשים אישור וחיזוק מבחוץ.
אז איך מעלים את הביטחון העצמי דווקא ברגעים כאלה?
מהו ביטחון עצמי על פי המטאיזם?
אנחנו נוטים לזהות ביטחון עצמי עם כריזמה, מוחצנות, תשובה מהירה או נוכחות שממלאת את החדר. אלא שאדם יכול להיראות בטוח מאוד ועדיין להיות עסוק ללא הפסקה בשאלה כיצד הוא נתפס. הוא עשוי לדבר בקול רם ובטוח, ועדין לחפש את האישור של סביבתו. לעומתו, , אדם אחר יכול לדבר בקול שקט, להודות שאינו יודע ואפילו לשנות את דעתו, ועדין להישאר מחובר לערך שלו.
ביטחון עצמי אינו דורש מאיתנו לדעת הכל, ותמיד להצליח ולהיות חזקים. ביטחון עצמי מתבטא ביכולת להישאר נוכחים גם כשאין לנו ודאות מלאה.
לומר את דעתנו בלי להפוך אותה למבחן האומד את הערך שלנו. ביטחון עצמי מאפשר לנו לקבל ביקורת בלי להסיק שאנחנו כישלון. לטעות, ליפול, ללמוד ולהמשיך.כאשר אנחנו מנסים לתחזק דמות בטוחה וחזקה, כל תגובה מהסביבה הופכת לאיום. אנחנו תלויים באישור חיצוני, מה שכמובן מחליש ומוסר את כוחנו החוצה.
זהו ביטחון שתלוי בדבר. תלוי במחמאה, באישור, באהבת האחר. אם החמיאו לנו – אנחנו מרגישים בעלי ערך, ואם ביקרו אותנו, אנחנו ישר קורסים. לכן המטרה אינה לבנות מסכה משכנעת ובטוחה יותר, אלא לייצב את הביטחון והסנטר הפנימי שלנו. ללמוד להרגיש טובים ויפים בעיני עצמנו, כך שלא משנה מה "החוץ" ישקף לנו, אנחנו נרגיש שווים.
אז איך להעלות את הביטחון העצמי ב-5 שלבים פשוטים?
חמישה דברים שאפשר להתחיל לתרגל כבר עכשיו, בתוך החיים עצמם.
לזהות את הרגע המדויק שבו אתם מצטמצמים
שיטת המטאיזם מלמדת להתבונן ולחקור את הדפוסים שלנו, על מנת להבין מה יושב "מתחת" להתנהגות הנראית על פני השטח. על מנת להגביר את הביטחון העצמי שלנו, נכון יהיה תחילה לזהות מתי אנחנו מאבדים אותו. האם זה קורה כאשר מישהו בעל סמכות שואל שאלה? מעביר ביקורת? אולי כאשר אנחנו נדרשים לבקש עזרה או תמיכה, להציג רעיון, לשים גבול, או כל דבר אחר שמכווץ אתכם. שימו לב מה קורה לכם בגוף, ונסו לאתר את המחשבה הראשונה שעולה לכם ברגעי הכיווץ וההיסגרות.
עצם ההתבוננות, עוד לפני ששיניתם משהו בהתנהגות, כבר פותח "מרווח" של מודעות, שם הכל מתחיל.
להפריד בין מה שקרה לבין הסיפור שסיפרתם עליו
המנהל אמר שהמסמך דורש תיקון. בן הזוג לא השיב להודעה. מישהי אחרת קיבלה את ההזדמנות שרציתם. אלה האירועים, החיים עצמם. אך הפרשנות שהצמדתם לכך "אני לא מספיק טובה", "לא מעריכים אותי", "עושים לי דווקא" וכן הלאה – זו כבר לגמרי בחירה!
לא פעם הפרשנות מרגישה כאמת בלתי מעורערת. הגוף מגיב אליה, הקול משתנה והלב ננעל עוד לפני שהספקנו מנטלית להעלב. אך מה אם אני אוכיח לכם, שזה פשוט הסיפור שאתם רגילים לספר לעצמכם? זהו הדיפולט שהמוח שלכם מכיר ונוטה לשחזר. אם תתבוננו לעומק, תוכלו לראות , איך כל פעם מחדש, לא משנה באיזו סיטואציה, או עם אילו אנשים, אתם חוזרים לאותן תחושות מוכרות. אחד כועס, האחר נעלב, השניה תוקפת והשלישית פשוט נאלמת. ונעלמת.
כאשר אנחנו מצליחים להפריד בין האירוע לבין המשמעות שנתנו לו, אנחנו מתחילים לצאת מהמטריקס הפרטי שדרכו התרגלנו לפרש את המציאות. אין צורך למהר להחליף את הסיפור במחשבה חיובית. אם נאמר לעצמנו שאנחנו נפלאים בזמן שחלק אחר בנו משוכנע שאנחנו עומדים להידחות, נייצר מאבק נוסף ומיותר בתוכנו. רק שהו עם הסיפור הקיים תוך כדי הבנה שזהו רק סיפור, ככל שתזכרו את זה, תפתח עבורכם אפשרות אחרת. חדשה ומרגשת.
להפסיק להפוך אישור חיצוני למדד האמיתי שקובע
כולנו זקוקים לאהבה והכרה. הבעיה מתחילה כאשר כל תחושת הערך שלנו תלויה בהם. במצב כזה אנחנו לא רק נהנים ממחמאה, אלא זקוקים לה כדי להרגיש שמותר לנו לפעול, שאנחנו ראויים ושווים.
אישור חיצוני הוא מדד משתנה. אדם אחד יאהב את מה שעשינו, אחר יסתייג ואדם שלישי כלל לא ישים לב. אם אנחנו עוברים מאדם לאדם ומבקשים מכל אחד מהם תשובה לשאלה מי אנחנו, מרכז הכובד נשאר בחוץ.
יתירה מכך, לשיטת המטאיזם, המציאות הלא הולגרמה, מסך המקרין את תחושותינו הפנימיות, הלא מודעות. כך שאם מבחוץ משקפים לי ביקורת או שיפוט, אין לי מה לריב עם המראה, אלא לחזור פנימה ולחפש את הביקורת והשיפוט הפנימיים שיש לי על עצמי. כך גם הפוך, כאשר מחמיאים לי "ומאשרים" אותי מבחוץ, אין זאת, אלא הקרנה של האישור הפנימי שקודם לכן נתתי לעצמי.
התחילו לתרגל כבר עכשיו אישור שלכם את עצמכם, ולא בכדי אישור ואושר נושאים משקל אנרגטי דומה. כשאני מאשרת את עצמי, אני מאושרת. תרתי משמע. תרגלו זאת, ותלמדו לזכות בכל ההכרה והאישורים להם אתם משתוקקים.
לקבל גם את החלקים המודחקים
חוסר ביטחון ניזון לא פעם מהמאמץ להסתיר. אנחנו מנסים שלא יראו את המבוכה, הקנאה, הרגישות, חוסר הניסיון או החלק בגוף שאיננו אוהבים. ככל שההסתרה נעשית חשובה יותר, כך גדל הפחד שמישהו יבחין במה שאנחנו מתאמצים להעלים.
קבלה אינה בהכרח אהבה (אם כי היא לגמרי מובילה לשם, נסו והיווכחו) התחילו בלהסכים להפסיק להסתיר ולהלחם בעצמכם. "זאת הכלה" לטוב, ולרע. קבלו אותה. קבלה לא אומרת שלא נשאף להשתפר. אני יכולה לקבל את הגוף שלי כפי שהוא, עם משקל עודף יותר, או פחות, ועדין ללכת להתאמן ולשאוף לאכול בריא ונקי. ההפך הוא הנכון, קבלה מאפשרת שינויים מהפכניים, המתאפשרים מתוך חיבוק פנימי, רכות והשלמה.
נסו לבחור דבר אחד שאתם רגילים להסתיר או לבקר בעצמכם. ובמקום לריב איתו, נסו לחבק אותו. זהו לא ויתור על צמיחה. להפך. קשה לשנות דבר שאנחנו מסרבים לפגוש. או במילותיו של קארל יונג "כל אשר אתה מתנגד אליו – הולך ומתעצם". דווקא כשהביקורת נרגעת, אפשר לבחור מה אנחנו באמת רוצים לפתח.
לפעול לצד הפחד
אחת המלכודות הנפוצות היא לחכות ליום שבו נרגיש בטוחים לחלוטין. רק אז נביע דעה, נבקש העלאה, נפרוץ את תקרת הזכוכית ונעז להגשים את החלום.. אלא שבאופן פרדוקסלי הביטחון מגיע רק כשיוצאים לדרך. הוא נבנה דרך המפגש עם הפחד, וההתמודדות איתו.
אל תחכו שהפחד ייעלם, למדו לתת לו יד ולצעוד יחד כל הדרך אל הגשמת החלום.
להפוך את התרגול לחלק מהחיים
עבודה על ביטחון עצמי נוצרת בתוך היום יום, ברצף של בחירות קטנות. בכל פעם שאנחנו מזהים את הפרשנות לפני שהיא הופכת לעובדה, מבקשים בלי להתנצל, מסכימים לא לדעת או נשארים נוכחים בתוך אי נוחות ופחד, אנחנו מרחיבים את הכלי שאנחנו, ומגדילים את הביטחון.
מתוך 5 הדברים בהם עסקנו במאמר, מומלץ לבחור תרגיל אחד בו תתמקדו בשבוע הקרוב. תרגול אחד שאפשר לקחת על עצמנו, ובו לדבוק.
שיפור הביטחון העצמי אינו קורה ברגע. אך צריך לצאת לדרך על מנת להתחיל להתחכך בפחד ולהעצים את הביטחון. בדומה ל"שחייה" שלא ניתן ללמוד על יבש (אלא אם כן אתם מכירים את חוג השחייה שהעברתי בילדותי, בחניית הבנין בו גרתי. אבל זה כבר למאמר אחר) צריך לקפוץ למים ולהירטב.
אם אתם אוהבים מדיטציות, או לכל הפחות מוכנים להתנסות בהם, שווה להתנסות במדיטציה ספציפית שמתאימה. ספריית המדיטציות תתן לכם חיזוק לעבודה התודעתית שאתם בוחרים לעשות.
שאלות נפוצות על ביטחון עצמי
מה ההבדל בין ביטחון עצמי לבין ערך עצמי?
ערך עצמי הוא הידיעה שאני ראויה, וביטחון עצמי הוא האמונה שאני מסוגלת. ערך עצמי נוגע למי שאני, לתחושת הראויות והאהבה שלי כלפי עצמי, ללא תלות בהישגים, בהצלחות או באישור מהסביבה. ביטחון עצמי, לעומתו, נוגע לאמונה שלי ביכולותיי לפעול, להתמודד ולהצליח
אדם יכול להיות בעל ביטחון עצמי גבוה מאוד כלפי חוץ, ובו בזמן לשאת בתוכו ערך עצמי נמוך, שמניע אותו להוכיח שוב ושוב שהוא מספיק טוב. בתפיסת המטאיזם, העבודה העמוקה היא על הצופה הפנימי, על הרטט שממנו אנחנו פועלים. כשאני יודעת שאני ראויה מעצם היותי, אני כבר לא צריכה להצליח כדי להרגיש שווה, אלא יכולה להצליח מתוך הידיעה שאני שווה❤️
ההבדל במשפט אחד:
ערך עצמי – אני ראויה גם בלי להוכיח דבר | ביטחון עצמי – אני מסוגלת גם מול אתגרים
למה הביטחון העצמי מתערער דווקא מול אנשים מסוימים?
הביטחון העצמי שלנו מתערער דווקא מול אנשים מסוימים משום שהם נוגעים, לעיתים בלי להיות מודעים לכך, בנקודות רגישות ובפערים פנימיים שעדיין מתקיימים בתוכנו.
בתפיסת המטאיזם, האנשים שסביבנו הם שיקופים של המתרחש בעולמנו הפנימי, וכשאדם מסוים גורם לנו להרגיש קטנים, לא מספיק טובים, חסרי ביטחון או זקוקים לאישור, הוא למעשה פורט על מיתר שכבר קיים בתוכנו. לעיתים זהו רטט של חוסר ראויות, פחד מדחייה, ביקורת עצמית או צורך להוכיח את עצמנו.
לכן, השאלה החשובה אינה רק למה דווקא האדם הזה מערער אותי, אלא מה הוא מעורר בתוכי שאני עדיין מאמינה על עצמי? ברגע שאנחנו מזהים את הפער הפנימי ועובדים על התמרתו, אנחנו יכולים להתחיל להשתחרר מהתלות באישור החיצוני ולבסס ביטחון שנובע מבפנים.
כי בסופו של דבר, האדם שמולי לא בהכרח יצר את חוסר הביטחון שלי, אלא עשוי להיות המראה שמאפשרת לי לפגוש אותו ולרפא אותו ❤️
האם עבודה תודעתית על ביטחון עצמי מחליפה טיפול רגשי?
עבודה תודעתית על ביטחון יכולה להשתלב בטיפול רגשי ולהשלים אותו. תודעה ורגש לא רק שאינם סותרים, אלא אף תומכים זה בזו ומאפשרים תהליך עמוק ומהודק במיוחד. המטרה אינה לבחור בין תודעה לרגש, אלא לאפשר לעצמנו את כל הכלים שיכולים לתמוך בצמיחה, בריפוי ובחיבור מחודש לערך ולביטחון העצמי שלנו ❤️
אם השאלה איך להעלות את הביטחון העצמי פוגשת אתכם שוב ושוב, אל תמהרו להפוך אותה לעוד סיבה לבקר את עצמכם. בחרו רגע אחד שבו אתם נוהגים לוותר על המקום שלכם, התבוננו במה שפועל שם ונסו תגובה אחת חדשה. באתר מרחב מודעות תוכלו להמשיך לקרוא על המטאיזם, עבודה עם התודעה והחיבור בין התבוננות לבין החיים עצמם.



