אורית היתה בטוחה שהיא חיה את החיים שתמיד רצתה. טיול ארוך וחיים בחול, שני תארים, משפחה אהובה וקריירה מצליחה כסמנכלית בתעשיית הביוטכנולוגיה. אבל אחרי הניתוח השני שנאלצה לעבור בעקבות מחלת הקרוהן ממנה סבלה, היא הבינה שהיא לא מוכנה להמשיך להיות חולה. היא ייחסה את המחלה לעומס וסטרס, ואף פעם לא עצרה את עצמה לשאול את השאלה החשובה באמת: מהיכן נובע הסטרס? מה הגוף מנסה להגיד לה? החיפוש אחר ריפוי הוביל אותה אל מרחב מודעות ואל שיטת המטאיזם. שם, לראשונה, פגשה את הדפוסים המנהלים אותה ואת השפעתם על הגוף. היא חקרה את הביקורת והפרפקציוניזם שליוו אותה כל חייה, את תחושת הדחייה, הריצוי והלבדות שאפילו לא הכירה, מרוב שהיו מודחקים עמוק. במרחב מודעות היא הבינה שהסטרס היה רק קצה הקרחון, בעוד שורש הבעיה היו הדפוסים והפתולוגיות שניהלו אותה עמוק בלא מודע. באומץ ובנחישות היא עשתה עבודה, ואחד אחרי השני היא פתחה את כל הפלונטרים הרגשיים בחייה ולמדה להחזיר את הכח לעצמה. דווקא הרקע המדעי של אורית, אפשר לה להתחבר לעולם התודעה מתוך סקרנות. היא לא הרגישה שהיא עוזבת את המדע, להפך , היא הרחיבה אותו. היא גילתה שעולם הביולוגיה, מדעי המוח וחקר התודעה מתחברים יחד לכדי תמונה מלאה והוליסטית על יכולתו של האדם להשתנות. היום, היא כבר 8 שנים בלי תרופות לקרוהן , בריאה ומרגישה נהדר. ככל שהתפתחה בעולם התודעה היא הבינה שהיא רוצה להנחות ולהוביל אנשים לריפוי ואהבה עצמית, וכך בשנים האחרונות עזבה קריירה מפוארת ומקדישה את זמנה ללווי אנשים בתהליכי חיבור אל עצמם, גילוי העוצמות בדרך לחיות את הגרסה המיטבית שלהם, מתוך חופש, בטחון, חיבור ומשמעות עמוקה. בנוסף, היא מובילה במקצועיות ורגישות רבה, קבוצות חוסן להורים ומשפחות שכולות. זוהי שליחות ובשורה אדירה, המתאפשרת בחסות מרחב מודעות והביטוח הלאומי.